נשיקות וחיבוקים

חזל"ש קורונה נעים :)

נשיקות וחיבוקים הם אורחים קבועים בבית שלנו. אפשר להגיד שאנחנו מהמשפחות שבהחלט מרבות להתחבק ולהתנשק בכל הזדמנות. את הקטנים לימדנו לבשל אחד לשני נשיקות בפה (המתכון בהזדמנות אחרת..), להפריח אותן באוויר או להדביק ישר על הלחי. כשקצת גדלו היינו ממציאים שמות לכל מיני סוגים של נשיקות (נשיקטנה, נשיקושה, נשיקוטג' – אל תשאלו...). והיום, כשהבכור שלי, שהוא כבר אחרי בר מצווה, בא אליי, עם כל הגודל שלו, להתכרבל, להתפנק ולהתחבק, הוא ממיס את ליבי, כמו שרק ילדים יכולים. אז נכון שאסור לי לעשות את זה ליד החבר'ה (לא יאמן איך כל כך מהר מרחפת מעל ראשי הסכנה המוחשית להפוך ל"אמא הזו שעושה פאדיחות"), אבל בבית זה מותר, כדאי ורצוי - וכמה שיותר.

 אני לא קדושה ואני מודה שבלילות, בזמן ההשכבה זה יכול מהר מאד להפוך גם לעניין מתיש (ראה ערך: עוד נשיקה ועוד חיבוק ועוד נשיקה ועוד חיבוק...), אבל אם נודה על האמת, הנשיקות והחיבוקים הם, ללא ספק, הפרס הגדול של ההורות. וחוץ מזה, את התרגיל של "עוד נשיקה ועוד חיבוק..." הם למדו ממני.

 ולמה אני מספרת לכם את כל זה..?

כי נזכרתי במקרה שקרה בעבר כש"חלום ילדות" עוד הייתה חנות פיסית עם מבקרים ממשיים, ילדים קולות וצלילים... J. נזכרתי שלקוחה בחנות סיפרה לי על פרידות הבוקר הקשות של תחילת השנה בגן החדש של הילדה שלה. יאמר לזכותה שבשבוע אחד קצר היא כבר הספיקה לנסות קצת מהכל - פרידות קצרות והחלטיות, פרסים קטנים (שלא לומר שוחד), ואפילו – הפתרון המבטיח מכולם... לשלוח את אבא! אבל, הילדה בשלה. הזמן עובר אבל לא המשבר...

שיתפתי אותה בטריק שלי ושל אלולה שלי, שעוזר לנו לצלוח את פרידות הבוקר בשלום, ואפילו בשמחה. הטקס הסודי שלנו, שבו אנחנו ממציאות סוגים שונים ומשונים של נשיקות, מעורר את הדמיון, מאתגר את הילדה (ולא רק אותה), מסיח את דעתה מהפרידה ומוסיף הרבה שמחה וצחוק לבוקר שלנו. הטקס הזה נולד בהשראת ספרם המקסים של נאוה גייזנברג ודייויד הול – "עוד נשיקה ודי!"

 בסיפור הנהדר הזה (שהוא, אגב, מעין המשך לספר לא מקסים פחות של הסופרת, בשם ("מי נתן לי נשיקה?") ממציאות אם וביתה, בשער הגן, סוגי נשיקות מקוריים כמו נשיקת דובים, נשיקת פילים, נשיקת אצבעות או נשיקת אריות, ומתנשקות, כמובן, בהתאם. הספר מלא קסם וחן והוא בהחלט עושה עבודה יפה... J

אז אם הבעיה מוכרת לכם, ועוד לא ניסיתם את הטריק הפשוט והחביב הזה, עכשיו זה הזמן.

 בכלל, יצא לי לחשוב על זה שהרבה ספרים ושירי ילדים נכתבו על חיבוקים ונשיקות.

המפורסם אולי מכולם, הוא ספרה האגדי והמיתולוגי של דבורה עומר – "הנשיקה שהלכה לאיבוד"

זהו קובץ סיפורים נהדרים הקרוי על שם הסיפור הנפלא הזה, שאין בית שלא מכיר אותו. מי מאיתנו לא משחק עם הילדים בחיפוש אחר נשיקה סוררת שפרחה למקום לא נודע?

 גם בספר "נשיקות" של רותי קינן (שאיירה אורה אייל), מחפשות אם ובתה נשיקות צבעוניות אבודות .

 "נְשִׁיקֳה צְהוּבָּה

בָּאָרוֹן מִתְחַבְּאָה

נְשִיקָה בְּצֶבַע תְּכֵלֶת

מִסְתַּתֶּרֶת מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת..."

שלומית כהן-אסיף, סופרת חביבה עלי במיוחד, מרבה גם היא לתת כבוד לנושא, ומתוך עשרות ספרים שהוציאה, אפשר למצוא את "סיפור שמתחיל בנשיקה ונגמר בחיבוק" ואת"גשם של נשיקות" ששם אלו הן טיפות הגשם שמנשקות את טפי הגמד המתוק, וכמובן את המפורסם מכולם – ספר השירים המתוק להפליא "נשיקה בכיס".

גם עם ספר הזה, אגב, אפשר לעשות טקסים נהדרים של פרידה מהילדים, ואני משאירה לכם את הדמיון (לא מסובך..)

 "קַח אֶת הנְּשִׁיקָה

שְׁמֹר אוֹתָהּ בַּכִּיס.

אִם תֵּלֵךְ לְאִבּוּד

אִם מִישֶׁהוּ יַרְבִּיץ

אִם מַשֶּׁהוּ יַכְעִיס

יֵש לְךָ נְשִׁיקָה בַּכִּיס.

אִם תִּהְיֶה עָצוּב

אִם דִּמְעָה שֶל גֶּשֶׁם

תִּרְקֹד לְךּ עַל רִיס

יֵש לְךּ נְשִׁיקָה בַּכִּיס."

 ספרים אחרים מומלצים, שלא ממחוזותינו (אבל אין נושא חוצה גבולות יותר מנשיקות וחיבוקים), הם "נשיקה לדובי דב" של אלזה הולמלונד מינריק, שבו מסופר על מסעה המפותל של נשיקה ברחבי היער.

 "אני רוצה חיבוק" של ג'והן ראו

מהתמונה של כריכת הספר לא קשה להסיק מהי הבעייתיות שבסיפור, אבל, מעבר לכך, נראה לי שאי אפשר להעביר יפה יותר את המסר של "נתינה היא קבלה".

 ואחרון חביב הוא "הנשיקה שחמקה" שכתב ואייר דיויד מלינג, שאותו אני אוהבת בעיקר בזכות הקריצה לאבות העסוקים והממהרים (ותראו לי אחד שלא...)

 ואסיים בוידוי קטן... – את הפוסט הזה, כתבתי לפני כמה שנים טובות, כשילדי שלי עוד היו קטנים – כן, קטנים כי היום, הבוגר שלי, כבר אחרי צבא!  חחחח! 

ועם זאת, נראה שעל הפוסט הזה לא חלפו השנים והוא מתאים ורלוונטי גם עכשיו...

 נשיקות וחיבוקים - מותאמי קורונה כמובן! לא לדאוג... 

וחזל"ש קל ושמח לכולם